גירושין בעקבות בגידה של הבעל

ההלכה היהודית רואה בחומרה יתרה בגידה של אישה נשואה בבעלה. עבירת הניאוף היא עבירה חמורה ביותר, שעליה נאמר "יהרג ואל יעבור", והעונש עליה בימי קדם, היה החמור ביותר, הנואף והנואפת דינם מיתה. 

כיום כמובן שהעונש אינו מופעל, והכלל הוא שהאישה "אסורה לבעלה ולבועלה", כלומר כופים עליה להתגרש מבעלה ואסור לה להנשא לאדם עימו בגדה.

בגידה של גבר נשוי באשתו לעומת זאת, אינה נחשבת לחמורה בעיני ההלכה היהודית. האיסור על גבר לשאת אישה נוספת אינו מדין תורה, אלא רק באלף השנים האחרונות נאסר על גבר לשאת אישה נוספת על אשתו, ודינו בגין כך אינו חמור, הוא אינו נאסר על אשתו אם נשא לעצמו אישה נוספת. אך האם בגידה של גבר נשוי חפה מהשלכות? ומה הוא הדין החל כיום על בגידה של גבר באשתו?

האם לבגידה יש משקל בהליך הגירושין

כן. לבגידה יש משקל בכל הנוגע לדין הדתי הן אם הנושא ידון בבית הדין הרבני והן אם ידון בבית המשפט לענייני משפחה. ככל שהעניין ידון בבית הדין הרבני עלולות להיות לבגידה השפעות גם בעניינים נוספים, שאינם מן הדין הדתי.

במסגרת הדין הדתי, בגידה מהווה עילה לגירושין, כלומר יש לה משקל על מתן הגט עצמו ועל מתן הכתובה, שנמצאים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. עוד יש לבגידה השלכות על מזונות אישה שנפסקים בהתאם להלכה היהודית, וזאת גם אם מזונות האישה נדונים בבית המשפט לענייני משפחה.

במסגרת הדין הכללי, לבגידה עשויות להיות השלכות על חלוקת משמורת וחלוקת רכוש, כאשר הם נדונים בבית הדין הרבני. מדובר בעניינים המצויים בסמכות מקבילה של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית הדין הרבני, ובעוד בבית המשפט לענייני משפחה לא יהייה משקל לשאלה האם התרחשה בגידה, בכל הנוגע לענינים אלה, בבית הדין הרבני לא נדיר למצוא פסיקה לפיה לבגידה עשויות להיות הלשכות על חלוקת הרכוש, ובמקרים מסויימים אף על משמורת.

האם יש שוני בין בגידה של הבעל לבין בגידה של האישה

כן. המשקל שינתן לבגידה במסגרת הליך הגירושין, הוא שונה אם מדובר בבגידה של אישה שנחשבת חמורה ביותר, לבין בגידה של גבר שאינה נחשבת כחמורה.

כאשר אישה בוגדת, מספיקה בגידה יחידה וההשלכות של הבגידה שלה יהיו חמורות יותר. אישה בוגדת היא "אסורה על בעלה ועל בועלה", כלומר אסור לה להישאר נשואה לבעלה ואף אסור לה להתחתן עם האיש עמו בגדה. על כן בית הדין הרבני יחייב אישה שבגדה ליתן גט פיטורין, והיא תאבד זכאויות שונות שלה, הנובעות מקשר הנישואין.

לעומת זאת כאשר גבר בוגד, האישה תצטרך להוכיח שלא מדובר במעידה חד פעמית והיא אף תוכל לסלוח לו על הבגידה ולהישאר נשואה לו. כמו כן, יעשו ניסיונות להשכין ביניהם שלום בית. יחד עם זאת, אין האישה חייבת לסלוח לגבר הבוגד, והיא יכולה לדרוש גט חרף הניסיונות להשכין שלום בית, ואף להיות זכאית למזונות אישה ולכתובתה בהתאם לנסיבות הכוללות.

ראוי להבהיר כי בעיני הדין הדתי, בעוד בגידה של גבר עם בן מינו תחשב כחמורה, בגידה של אישה תחשב כבגידה אך ורק אם מדובר בקיום יחסי אישות עם גבר אחר שאינו בעלה. יחסים של אישה, עם אישה אחרת, אינם נחשבים בגידה, והאישה לא תאבד את זכויותיה בעקבות יחסים עם אישה אחרת.

האם ניתן לחייב בני זוג בשלום בית חרף בגידה של אחד מהם?

כאמור, אם מוכח כי האישה בגדה, כופים עליה גט, ולא ניתן לחייב בשלום בית, גם אם האישה מעוניינת בכך.

לעומת זאת אם מוכח כי הגבר בוגד, בית הדין ידרש לנסיבות הבגידה:

בגידה שהיא מעשה חד פעמי – בית הדין לא יכפה על הגבר ליתן גט לאישה, הגבר יהא רשאי לנסות להגיע לשלום בית עם אשתו וניתן יהא לחייבה בשלום בית, כך שככל שהאישה תסרב לנסיון לשלום בית יהיו לכך השלכות על זכאותה לכתובה ומזונות אישה.

בגידה ממושכת או בגידות מרובות – גבר יוגדר כ"רועה בשדות זרים" או "רועה זונות", מה שמהווה עילת גירושין ולא סביר כי בית המשפט יחייב את האישה בשלום בית, אלא יטה לכפות עליו מתן גט לאישה.

כיצד מוכיחים בגידה?

הנטל המוטל על הטוען לבגידה הוא כבד משקל, נדרשות ראיות מוצקות, וראיות נסיבתיות אינן מספיקות. לרוב בית הדין ידרוש שני עדים להוכחת הבגידה, תמונות שיעידו על הבגידה או הודאה של בן הזוג הבוגד. יצויין כי כאשר מדובר בבגידה של אישה, לעיתים גם הודאתה בבגידה לא תהא ראייה מספיקה להוכחת הבגידה, מחשש שהאישה מודה רק על מנת שיכפו על הגבר גט.

בנוסף על הנטל הגבוה המוטל על הראיות להוכחת הבגידה, על הראיות המובאות בפני בית הדין הרבני, לעמוד בחוקי הגנת הפרטיות, וצילום איש או אישה בתוך ביתם ללא ידיעה, לא יתקבלו כראייה, כך תאלצו למצוא דרך אחרת להוכיח כי בן הזוג בוגד.

כמו כן, אישה שגבר בגד בה לא תסתפק בלהוכיח את עצם הבגידה, אלא עליה להוכיח כי מדובר בבגידה ממושכת או בבגידות רבות, על מנת שבית הדין הרבני יגדיר אותו כ"רועה זונות" או "רועה בשדות זרים".

הפסד כתובה בעקבות בגידה של הבעל

ההשפעה המהותית ביותר של בגידה של גבר באשתו היא זכאות האישה לכתובתה. ככל שהאישה תעמוד בנטל ההוכחה כי הגבר בגד וכי זה מהווה עילה לגירושין, היא תהא זכאית למלוא כתובתה.

חשוב לדעת, כי הגבר יכול לטעון מנגד כי האישה לא זכאית לכתובתה אם יוכיח את אחת מהעילות שישללו את כתובתה: אם האישה בגדה גם כן, אם היא התנהגה באופן שאינו הולם לפי ראות בית הדין, אם עברה על עבירות מן הדין הדתי ככל שבטרם לסכסוך בני הזוג נהגו שניהם באורח חיים דתי, אם היא מסרבת לקיים איתו יחסי אישות ואם עזבה את הבית.

יחד עם זאת, במקרים בהם הגבר בגד, יהיה לו קשה יותר להוכיח חלק מהעילות שישללו את כתובתה. כך למשל פסק בית הדין הרבני, כנגד גבר שטען שאשתו היא "מורדת", כלומר לא קיימה עימו יחסי אישות, ולכן אינה זכאית לכתובתה, כי האישה אינה חייבת בכך כשהוא חיי עם אישה זרה, והעילה למרידתה הינה מוצדקת.

מזונות אישה בעקבות בגידה של הבעל

בהתאם לדין הדתי, על האיש מוטלת החובה לדאוג למזונות אישה בכל תקופת הנישואין, וזאת עד מתן הגט, כך שכל עוד לא ניתן גט, על האיש להמשיך לכלכל את אשתו, גם כאשר הוא עוזב את הבית.

גובה תשלום המזונות יקבע בהתאם לכלל "עולה עימו ואינה יורדת", כלומר עליו להמשיך לכלכל אותה בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה.

במקרים מסויימים, האשה תהא זכאית למזונות אישה, אף כאשר היא זו שעוזבת את הבית, אם תוכל להוכיח כי הייתה לה עילה מוצדקת לעזיבת הבית. על האישה להביא ראיות כי היא עוזבת את הבית בגלל התנהגות של הגבר, ונטל ההוכחה הוא קל יחסית.

השלכות בגידה על משמורת הילדים

ככלל, לבגידה אין השפעה על משמורת הילדים וחלוקת זמני השהות עימם, שנקבעים בהתאם לעקרון טובת הילד, וכיום לרוב בית המשפט יטה לקבוע זמני שהות שוויוניים או דומים בין הילדים להוריהם ובהתאם לנסיבות.

גם בית הדין הרבני כפוף לבחינת עקרון טובת הילד, ולרוב המשמורת תקבע בהתאם לתסקיר פקידת סעד, ככל שאין הסכמות אחרות בין ההורים. יחד עם זאת, טובת הילד הינה עקרון הנתון לפרשנות, ובתי הדין הרבניים יראו את טובת הילד באופן שונה מבית המשפט לענייני משפחה.

בית הדין הרבני עשוי לקבוע כי טובת הילד נפגעה ממעשה הבגידה או מהקשר החדש שנותר לאחר הנישואין. בית הדין עלול למשל לקבוע כי חשיפתו של הילד לקשר החדש שפירק את הנישואין עלולה להעמיס על הילד, או כי הקשר החדש לא מאפשר לאחד ההורים לטפל בילדים באופן ראוי, ועל כן זמני השהות שיקבעו בין ההורה שבגד לבין הילד יצומצמו.

השלכות בגידה על חלוקת הרכוש

ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון היא כי לשאלת האשם בפירוק הנישואין, לא תהא השלכה על זכויות בני הזוג ברכוש המשותף. זאת גם במקרים בהם הנישואין התפרקו עקב בגידה של אחד מבני הזוג. על כן ככל שהתביעה תתרחש בבית המשפט לענייני משפחה לא יהיו לבגידה בין אם של גבר ובין אם של אישה, השלכות על חלוקת הרכוש.

בית הדין הרבני לעומת זאת, מפרש באופן שונה את סעיף 8 לחוק יחסי ממון המקנה סמכות לחרוג מהחלוקה השוויונית של הרכוש בנסיבות שיצדיקו זאת. ב

גידה של אישה, בהתאם להלכה היהודית נחשבת חמורה מאוד ובמקרים מסויימים בית הדין הרבני יראה בבגידה של אישה נסיבות לחרוג מחלוקה שוויונית של הרכוש. לעומת זאת בגידה של גבר באשתו לא נתפסת כחמורה, ולא נוטה להוביל לשימוש בסעיף 8 לחוק ולא להשלכות על חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ועל כן גם כאשר התביעה תתרחש בבית הדין הרבני, לבגידה של גבר לא יהיו השלכות על חלוקת הרכוש.

לבגידה של בעל באשתו השלכות על הליך הגירושין

בסיכומם של דברים – בגידה של גבר באשתו אינה חפה מהשלכות. אמנם בהשוואה, היא נחשבת חמורה פחות מבגידה של אישה, ונדרשת בגידה ממושכת או בגידה עם נשים רבות, אך היא עשוייה להוות עילה לגירושין, להשליך על חיוב הגבר במזונות אישתו, במתן כתובתה ובמקרים מסויימים אף בחלוקת זמני השהות עם הילדים.