איך מתגרשים בנישואים אזרחיים

בשנים האחרונות הפכו הנישואים האזרחיים בחו"ל, אופציה ממשית עבור זוגות המעוניינים להתחתן שלא עפ"י דת משה וישראל, והסיבות לכך מגוונות: סלידה מהמערכת הרבנית, מניעה הלכתית מבני הזוג להתחתן למשל כאשר בן הזוג הוא כוהן ובת זוגתו גרושה, רצון לפרוץ מסגרות, עלויות נמוכות ועוד.

בישראל אין אפשרות לערוך נישואים אזרחיים מוכרים אשר יזכו את בני הזוג להירשם כנשואים במרשם האוכלוסין, אלא אך ורק בחו"ל. זוגות רבים למשל טסים לקפריסין כדי להינשא, כיוון שהמקום קרוב, פרוצדורת הרישום קצרה וקלה ועלות הנישואים, נמוכה. טסים, מתחתנים וחוזרים נשואים – בתוך יום.

בני זוג התחתנו בנישואים אזרחיים ומעוניינים להתגרש: איך מתגרשים בנישואים אזרחיים? האם בהליך אזרחי או בהליך דתי בביה"ד הרבני? ומה דינם של בני זוג שאינם בני הדת היהודית? האם ניתן להתגרש בארץ שבה נישאו בני הזוג?

נישואים אזרחיים בחו"ל – מתגרשים ברבנות בארץ

כדי שנישואים אזרחיים יוכרו בארץ, על בני הזוג להירשם כנשואים בלשכת רישום האוכלוסין.

1. תביעת גירושין של בני זוג יהודים בישראל שהם אזרחי המדינה ותושביה שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל – חייבת להיות מוגשת לביה"ד הרבני. בד"כ הליך זה של גירושין לאחר נישואים אזרחיים, מהיר יותר מהליך גירושין בין בני זוג שנישאו כדת משה וישראל. בני הזוג המתגרשים, אינם צריכים להוכיח עילה לגירושין.

אם מוסד הרבנות אינו מכיר בנישואים אזרחיים, מדוע יש לפנות אליו כאשר בני הזוג מתגרשים? קיימות שתי סיבות עיקריות:

• הדין הדתי רואה בנישואים אזרחיים כ"ספק נישואים" ובמצב זה קובעת ההלכה כי יש לנהוג בדרך של גט לחומרה, כלומר להעניק גט על מנת לשלול מצב של נישואים.
• על מנת למנוע מצב של ממזרות: כאשר אישה נשואה מביאה ילד לעולם מגבר שאינו בעלה. אם בית הדין הרבני לא יתיר את הנישואים, הרי שעלול להיווצר מצב של ממזרות ובשל ההשלכות של סטטוס זה, נקבע כי גם במקרה של נישואים אזרחיים, יעניק בית הדין הרבני את הגט.

2. אם החוק המקומי במדינה שבה נישאו בני הזוג מאפשר להם להתגרש בה והם ניצלו אפשרות זו והתגרשו שם – הרי שהגירושין צריכים להירשם במרשם בארץ והם יהיו תקפים לכל דבר ועניין.
3. הסמכות לדון בגירושין עצמם מסורה לבית הדין הרבני בלבד, אולם הסמכות לדון בעניינים אחרים הכרוכים בגירושי בני הזוג שהתחתנו בנישואים אזרחיים כמו ענייני רכוש, משמורת, מזונות וכו', היא סמכות חופפת של ביהמ"ש למשפחה. אם בני הזוג נחלקים בשאלת מקום הדיון, וכל אחד מהם יגיש תביעה לערכאה שונה, הרי שהערכאה שאליה הוגשה התביעה קודם, היא זו שתדון בתביעות אלה.

נישואים אזרחיים בחו"ל – "מתגרשים" בביהמ"ש למשפחה

1. אם אחד מבני הזוג אינו יהודי, הרי שעל בני הזוג המעוניינים להתגרש, לפנות לביהמ"ש למשפחה ולנהל "הליך להתרת נישואים". לשם כך יש להגיש תביעה לביהמ"ש, לצרף אסמכתאות ולהמתין לקבלת פס"ד המתיר להם את הנישואים.
2. אם קיים ספק באשר ליהדותו של בן הזוג הטוען כי אינו יהודי, ביהמ"ש פונה לביה"ד הרבני הגדול בבקשה כי יקבע האם ההליך הנכון במקרה זה הוא הליך להתרת נישואים או הליך גירושין. אם קיים עדיין ספק באשר לאי יהדותו של בן הזוג, יתנהל הליך גירושין באמצעות ביה"ד הרבני.
3. גירושין של בני זוג מאותו מגדר שהתחתנו בנישואים אזרחים, מתנהלים בביהמ"ש למשפחה.
4. בני זוג חסרי דת או בני זוג השייכים לעדה דתית שאינה מוכרת בישראל, ונישאו נישואים אזרחיים, עליהם לפנות לביהמ"ש למשפחה או לרשם הזוגיות, לפי העניין, כדי להתגרש.

נישואים אזרחיים – מתגרשים עם הסכם

בכל הליך גירושין, בין אם מתבצע בגירושין ברבנות ובין אם מתבצע בגירושין בחו"ל, כרוכות שאלות נוספות וכבדות הנוגעות בעניינים כמו: אופן חלוקת הרכוש, הסדרי משמורת, מזונות ילדים ועוד.

כדי להימנע מסכסוכים מיותרים ומהליכי גירושין ארוכים ויקרים, טוב יעשו בני זוג, אף אם נישאו בנישואים אזרחיים, אם יחתמו על הסכם גירושין במסגרתו הצדדים פותרים את כל הסוגיות העולות במהלך הגירושין. הסכם זה לאחר שנחתם, מוגש לביה"ד הרבני או לביהמ"ש למשפחה, לפי העניין, ומקבל תוקף של פס"ד מחייב.

סיכומו של דבר: בני זוג המשתייכים לאותה עדה דתית ונישאו בנישואים אזרחיים, מתגרשים בביה"ד הדתי של עדתם, בני זוג יהודים יתגרשו בביה"ד הרבני, המוסלמים בביה"ד השרעי וכו'.

לעומת סמכותו הבלעדית של ביה"ד לדון בגירושין עצמם, ענייני הרכוש והמשמורת נתונים ל"מרוץ סמכויות" בין ביה"ד הרבני לביהמ"ש למשפחה. הראשון שמקבל את התיק – דן בעניינים אלו והוא בעל הסמכות.

זוג שאחד מצדדיו אינו יהודי, בני זוג מאותו המין, בני זוג חסרי דת או ששייכים לעדה דתית שאינה מוכרת בארץ – כל אלו מתגרשים במסגרת ביהמ"ש למשפחה ולא בביה"ד.

בכל ערכאה שבה מתנהל הדיון, אם בני הזוג המתגרשים חתמו על הסכם גירושין, הרי שההליך הדיוני יהיה מהיר יותר ויחסוך מחלוקות רבות והתדיינויות יקרות בין בני הזוג.

האם יש הבדל בין גירושין בבית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני?

ישנם הבדלים משמעותיים בניהול הליך הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה לעומת ניהול הליך הגירושין בבית הדין הרבני:

1. הסכמה לגירושין

בבית הדין הרבני, אם אחד מבני הזוג מסרב להתגרש, בני הזוג לא יוכלו להתגרש, עד ששניהם יסכימו לתת גט.

לעומת זאת, בבית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט סמכות לתת פסק דין שיתיר את הנישואים, גם בהעדר הסכמה של אחד מבני הזוג.

2. עילת הגירושין

בבית הדין הרבני, אם אין הסכמה על הגירושין, בן זוג שמבקש להתגרש חייב להוכיח עילת גירושין מוצדקת, על מנת לקבל פסק דין לגירושין.

לעומת זאת בבית המשפט לענייני משפחה, מספיק להוכיח שנוצר קרע בין בני הזוג, ושהם כבר לא מתנהלים בזוגיות, על מנת להתיר את הנישואים.

3. תוצאות ההליך המשפטי

אמנם בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה כפופים לאותם החוקים, אך לשיקול דעתם של השופטים או הדיינים יש משקל רב בהכרעת הסוגיות הנלוות לגירושין.

פרשנות בית המשפט לענייני משפחה היא שונה באופן תכליתי מפרשנות בית הדין הרבני, והדבר יכול להשפיע באופן משמעותי על החלטת הערכאה השיפוטית בנושאים כמו מזונות, משמורת, רכוש וכו'.

מהו הליך יישוב סכסוך והאם הוא מתקיים גם בגירושין מנישואים אזרחיים?

הליך יישוב סכסוך הוא הליך מקדים להליך הגירושין, שתכליתו היא ליישב את המחלוקות בגירושין.

במהלך הליך יישוב הסכסוך, יחידת הסיוע מאפשרת לבני הזוג לנסות להגיע לפשרות ולהסכמות ביניהם, לפני ניהול תביעות הגירושין והעצמת הסכסוך.

הליך יישוב סכסוך הוא הליך מחייב, החל על מי שמבקש להגיש תביעה בעניין של סכסוך משפחתי.

ההליך חל לא רק בנישואין כדת משה וישראל, אלא גם בגירושין מנישואים אזרחיים, ואף במקרים בהם בני הזוג כלל לא נישאו, אך הם מבקשים לנהל תביעות הנלוות לפירוק הקשר הזוגי ביניהם או לעניין ההורות שלהם.