למרות המשמורת המשותפת בית המשפט אפשר לאם והילדים ליישוב מרוחק מהאב

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע אישר בקשה של אם שערכה הסכם גירושין לפיו נקבעו זמני שהות נרחבים עם האב, לעבור עם ילדיה הקטינים ליישוב מגורים מרוחק מהאב, לאור כך שהאב לא קיים את זמני השהות כסדרם.

השופטת אפרת שוהם דליות קבעה שהמעבר יתרחש בתום שנת הלימודים הנוכחית, על מנת לאזן את צרכי הילדים שהתנגדו למעבר.

בהסכם הגירושין הוסכם על זמני שהות נרחבים עם האב, אך בפועל הם מתקיימים בעיקר בסופי השבוע

הורים לחמישה ילדים ערכו הסכם גירושין לפיו האחריות על הילדים תהיה משותפת וזמני השהות עימם יהיו דומים, כך שהאב ישהה עם הילדים כמעט מחצית מהשבוע.

כחצי שנה לאחר אישור ההסכם בבית הדין הרבני, ביקשה האם לעבור ליישוב מגורים מרוחק ממקום המגורים הנוכחי שלה ושל האב. לטענת האם, האב לא מקיים את זמני השהות שלו עם הילדים ומעברם ליישוב אחר לא יפגע בקשר עמו, שממילא מתקיים בעיקר בסופי השבוע.

האב התנגד לשינוי מקום מגורי הקטינים וטען שזה מנוגד לטובתם, ינתק אותם ממנו, מסביבתם, מהחברים ומהמסגרות החינוכיות.

מעבר הקטינים ליישוב מרוחק לא ישפיע באופן ניכר על זמני השהות עם האב

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קיבל את בקשת האם, על אף ההסכם שקבע זמני שהות דומים בין הצדדים, וקבע שבפועל האם הייתה ונותרה דומיננטית הרבה יותר בחיי היום יום של הילדים.

השופטת קבעה שקיים פער מהותי בין התחייבות האב בהסכם לבין התנהלותו בפועל, ומעבר הקטינים לא ישפיע באופן ניכר על זמני השהות עמו. אמנם ההסכם הסדיר זמני שהות נרחבים לאב, אך זמני השהות לא היו יציבים מאז הצדדים נפרדו, וככלל האב נהג לקחת אותם רק בכל סוף שבוע שני, לאחר התעקשות האם שהילדים יגיעו אליו.

השופטת הוסיפה שבחודשים האחרונים זמני השהות צומצמו מאוד, לאור התנהלות האב הגובלת בהזנחה פיזית ורגשית. האב השכיר מספר חדרים בביתו לגברים זרים, ומאז תנאי המגורים בביתו אינם ראויים ללינה של בנותיו. חרף הבטחות האב, העניין לא הוסדר.

כמו כן האב הותיר את ילדיו בני 8 ו-4 לבדם בחנייה ליד בית האם כשהיא בעבודה ואינה מודעת לכך. האם שהוזעקה על ידי שכנה להגיע למקום גילתה שבן ה-4 שבר את ידו אצל האב, שמצידו סירב לחזור לקחת את הילד למיון.

יש לשקלל את הצורך של האם לעבור מקום מגורים עם הצורך של הקטינה המסרבת למעבר

לבסוף השופטת בחנה את רצון הילדים עצמם, וקבעה ששני הילדים הגדולים המסרבים למעבר, נמצאים בפנימייה והמעבר לא ישפיע עליהם באופן מהותי, וששני הילדים הקטנים קשורים מאוד לאימם, ומעבר למקום מגורים אחר לא יעמיד בפניהם קושי נרחב.

הקושי העיקרי הוא רצונה של הילדה האמצעית להישאר בעיר מגוריה. מצד אחד הילדה מתנגדת למעבר בגלל שאינה רוצה להתנתק מהסביבה החברתית בעיר מגוריה, אך מצד שני היא לא סומכת על אביה, לא ישנה אצלו במשך מספר חודשים והיא שוהה מרבית הזמן בבית האם.

לפיכך השופטת קבעה שיש לשקלל את הצורך של האם לעבור מקום מגורים יחד עם הצורך של הילדה המסרבת למעבר, ופסקה שיש לאפשר את מעבר האם והקטינים, אך רק בתום שנת הלימודים הנוכחית.

שינוי מקום מגורים בהתאם לטובת הילד ולצרכי כל אחד מההורים

בקשה לשינוי מקום מגורי הילד נבחנת בהתאם לטובת הילד ורצונו, לרבות השפעת המעבר על הקשר שלו עם ההורה השני, ובהתאם לצרכי ההורים, כשלצרכי ההורה הדומיננטי משקל נכבד בהחלטה על שינוי מקום המגורים.

כך פסק בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, חרף המשמורת המשותפת על הנייר, וחרף התנגדות האב וחלק מהילדים, שלאור כך שהאם היא ההורה הדומיננטי ולאור כך שהקשר עם האב ממילא מתקיים רק בסופי השבוע, המעבר יותר, בתום שנת הלימודים, בהתאם לטובת הקטינים.

לקריאת פסק הדין ראו 60256-11-20 פלונית נ' פלוני