תביעות דיבה בעקבות סכסוך גירושין

סכסוכי גירושין הם סכסוכים סוערים ונפיצים, מלווים בתחושות קשות. לא פעם, בלהט הרוחות, סכסוכי גירושין מגיעים לכדי גידופים, לעג והטחת עלבונות, תוך השפלה וביזוי זה את רעהו. האם עלבונות אלה יכולים להגיע לכדי הוצאת דיבה?

סכסוך גירושין, "מכוער" ככל שיהייה, לא מגן על הצדדים מפני תביעות דיבה במסגרת חוק איסור לשון הרע. בטרם תשחררו את לשונכם כפי רצונה, כדאי לדעת את כל מה שחשוב על תביעות דיבה בעקבות סכסוך גירושין.

מה נחשב ללשון הרע?

חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובע כי לשון הרע היא כל דבר פרסום שעלול:

• להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג
• לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות
• לבזותו בשל גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין נטייה מינית או מוגבלות
• לפגוע במשרתו

החוק קובע שפרסום יהיה בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור ובכל אמצעי אחד. כמו כן החוק קובע שעל מנת לקבוע כי מדובר בפרסום אין צורך בקהל שומעים רב, ומספיק כי הפרסום היה לאדם אחר זולת הנפגע.

מקרים של הפצת לשון הרע בסכסוכי גירושין

סכסוכי גירושין מטבע מהותם הם טעונים רגשית, ולא פעם בני זוג לשעבר מגדפים ומטילים רפש זה בזה. לא כל מקרה של ביטויים חריפים שנאמרים בסערת רגשות יהווה עילה לתביעת לשון הרע, שאם כך, בתי המשפט יוצפו בתביעות לשון הרע בגירושין. נשאלת השאלה מתי ביטוי פוגע שנאמר תוך סכסוך גירושין, עולה לגדר הפצת לשון הרע?

כינתה את הבעל "בוגד" ו"אפס במיטה" וחוייבה לשלם לו 60,000 ₪

מקרה שהיה כך היה, בני זוג שהיו נשואים משך 28 שנים, הסתכסכו והתגרשו. האישה החלה שולחת הודעות מגדפות ומבזות לחבריו ובני משפחתו של התובע, בהן כינתה בין היתר את הבעל "חולה נפש", "מפלצת", "בוגד", "נוכל", "רמאי" ו"אפס במיטה".

השופטת רונית גורביץ קבעה בפסק דינה בהליך 31919-10-18 כי לא מדובר בהחלפת עלבונות תוך סערת רגשות, אלא בהודעות מחושבות שחלקן אף נשלחו עם שליח. מטרת האישה הייתה להשפיל את הבעל, ולשים אותו ללעג ולקלס בעיני חבריו, משפחתו ובת זוגו.

השופטת הוסיפה שהיא לא מקבלת את התירוץ שמדובר בהליך גירושין "מכוער", ואין בכך כדי להצדיק את התרת הרסן, ולאפשר הכפשות כנגד הבעל ככל העולה על הדעת.

לפיכך חייבה השופטת את האישה בתשלום 48,000 ₪ פיצויים בתוספת 12,000 ₪ שכ"ט בצירוף מע"מ.

האישה שלחה הודעות מבזות למנהלת של הבעל וחוייבה לשלם לו סך של 68,000 ₪

אישה שהייתה מצוייה בסכסוך גירושין מתמשך שלחה הודעות מבזות למנהלת של הבעל. בהודעות כתבה, בין היתר, כי הבעל עבר התקף פסיכוטי, קיים יחסי מין תמורת תשלום לעיני בנו, וסיפר לכולם שהוא שונא את המנהלת שלו ומקלל אותה כל יום.

עבודתו של הבעל בחברה הופסקה עם מכירת החברה, ובניגוד לחבריו לעבודה, הוא לא הועבר לחברה החדשה בניהול המנהלת, אליה נשלחו ההודעות. הבעל נותר מובטל משך 3 חודשים, ולאחר מכן החל לעבוד בעבודה חדשה בשכר מופחת.

השופטת חני שירה בהליך 25392-01-19 קבעה כי מדובר בלשון הרע, האמירות היו פוגעניות ביותר, האישה לא התנצלה, ואף ניסתה להכחיש שהיא שלחה את ההודעות וטענה שתוכן ההודעות היו אמת. לבסוף קבעה השופטת כי יש לחייב את האישה בסך 50,000 ₪ בתוספת 18,000 ₪ שכ"ט.

האם דברים שנאמרים בדיון בין הצדדים יכולים להיחשב ללשון הרע?

סעיף 13 לחוק לשון הרע קובע מה הם פרסומים מותרים שלא יהוו לשון הרע. סעיף 13(5) קובע במפורש כי "פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"

המשמעות היא שדברים שנאמרים על ידי בעל הדין, בא כוחו או עד מטעמו, בדיון בין הצדדים, לא יחשבו כלשון הרע. מטרת הגנה זו היא לאפשר לבני זוג לעלות טיעונים משפטיים בהליך המשפטי הרלוונטי, באופן חופשי ומבלי לחשוש מתביעת לשון הרע.

האם דברים שנכתבו בכתבי הטענות יכולים להיחשב ללשון הרע?

לא. ההגנה על דברים שנאמרים במסגרת הדיון היא מוחלטת. גם דברים שנכתבו בכתבי הטענות לצורך הדיון, חוסים תחת ההגנה של סעיף 13 לחוק לשון הרע, והם אינם יכולים לשמש עילה לתביעה בלשון הרע.
הוצאת דיבה בגירושין עשויה לעלות לכם ביוקר

בשורה התחתונה, אמנם לא כל גידוף בלהט הרוחות יחשב ללשון הרע, אך במקרים בהם העלבונות היו מחושבים במטרה לפגוע בגרוש, יחוייב בן הזוג שהוציא דיבה, בתשלום פיצוי לנפגע. על כל אדם שמתגרש לדעת כי הוצאת לשון הרע מהווה עילה לתבוע אותו תביעה כספית שיכולה להגיע גם לסך של 100,000 ₪ ללא כל הוכחת נזק.