ביהמ"ש: בן הזוג יקבל רבע מהדירה, למרות שלא הוכר כידוע בציבור!

שני גברים, התגוררו במדינות שונות, וניהלו קשר זוגי אינטימי, במשך חלק מהזמן. בחלוף 12 שנים של זוגיות מרחוק, הצדדים הסתכסכו, והישראלי ביקש לסיים את הקשר ולקבל מחצית מהזכויות בדירה שרכש האזרח הזר בישראל, ונרשמה על שמו בלבד.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו קבע שלמרות הקשר הזוגי בין הצדדים, לא מדובר בידועים בציבור. יחד עם זאת, קבע בית המשפט שהצדדים ניהלו קשר זוגי קרוב מאוד, ושהישראלי השקיע כספים ומאמצים בדירת המגורים. לפיכך נפסק, שהישראלי זכאי לרבע מהזכויות בדירה.

הצדדים ניהלו קשר זוגי רומנטי בשלט רחוק

שני גברים, האחד אזרח ותושב מדינת ישראל, השני אזרח ותושב מדינה זרה, הכירו והחלו לנהל קשר אינטימי, תוך שהם ממשיכים כל אחד מהם להתגורר במדינה ממנה בא, ולנהל שם את חייהם המקצועיים והאישיים.

במהלך השנים האזרח הזר רכש דירה בישראל, ורשם אותה על שמו בלבד. חלק מהתשלום עבור הדירה, שולם ישירות על ידי האזרח הזר, ולצורך תשלום יתרת העלות, האזרח הזר נטל משכנתא.

בדירה התגורר האזרח הישראלי, רוב הזמן לבדו, ובחלק מהזמן, כאשר האזרח הזר היה מגיע לישראל, הם התגורר בה יחד.

למעשה במשך מרבית הזמן, מתוך 12 שנות הזוגיות של השניים, הצדדים ניהלו קשר זוגי בשלט רחוק, כשכל אחד עושה לביתו. אך בזמנים בהם נפגשו בישראל, האזרח הזר היה מגיע לדירה הרשומה על שמו, בה מתגורר הישראלי, והשניים התנהלו כזוג קרוב עם מערכת יחסים זוגית, אינטימית ומונוגמית, ואף שקלו להביא ילד בפונדקאות, שיקול שלא יצא לפועל בסופו של יום.

אמנם מדובר בבני זוג, אך לא בידועים בציבור

לאחר 12 שנות זוגיות, הצדדים הסתכסכו, והישראלי ביקש לקבל את מחצית הזכויות בדירה, בה הוא מתגורר מיום רכישתה.

הצדדים, הציגו את הזוגיות ביניהם בפני בית המשפט, באור שונה לחלוטין. בעוד האזרח הישראלי טען כי הם ידועים בציבור שניהלו קשר אינטימי זוגי וקרוב; האזרח הזר טען כי הם אינם ידועים בציבור, ולא ניהלו קשר זוגי במשמעותו הרגילה, אלא קשר שהתמצה בבילויים וטיולים בחו"ל.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, שנדרש לסוגיה מורכבת זו, בחן קודם כל את טיב מערכת היחסים בין הצדדים. בית המשפט עמד על כל נסיבות הקשר בין הצדדים, וקבע שאמנם בני זוג יכולים להיות ידועים בציבור גם כאשר אינם מתגוררים יחד, אך זאת בנסיבות ייחודיות. למשל בנסיבות בהן הצדדים מתגוררים סמוך זה לזו, ומבלים את רוב הזמן יחד.

בית המשפט קבע שבמקרה זה כל אחד מהצדדים, חיי וניהל את חייו השוטפים במדינה אחרת, במשך כל תקופת החיים הזוגית, תוך שהם מתראים לתקופות קצרות בלבד במהלך השנה. לפיכך פסק בית המשפט, כי אמנם התנהל ביניהם קשר זוגי אינטימי וקרוב במשך כ-12 שנים, אך במכלול הנסיבות לא ניתן להגדיר אותם כידועים בציבור.

הדירה תתחלק בפרידה, למרות שהצדדים אינם ידועים בציבור

עו"ד צפית דיבון קצובר מסבירה כי השופטת ענת הלר-כריש קבעה, שלמרות שהדירה נרשמה על שם האזרח הזר, התגבשה בין הצדדים הסכמה, שהדירה לא תהייה רק בבעלות האזרח הזר.

השופטת דחתה את טענותיו של האזרח הזר כאילו מדובר היה בתשלום דמי שכירות, וקבעה שהישראלי מימן חלק מרכישת הדירה באמצעות תשלום שוטף של המשכנתא.

השופטת קבעה שהישראלי עזר בחיפוש הדירה על מנת שתתאים לצרכי שניהם, ושלא היה הסכם שכירות בין הצדדים, שקבע כי הוא שוכר בדירה.

בנוסף קבעה השופטת שלמשך תקופה האזרח הישראלי שילם את כל המשכנתא לבדו, ולא רק מחציתה. בנוסף, בתקופת הקורונה, הישראלי לא שילם כלל את תשלומי המשכנתא שהוקפאו, ואם היה שוכר בדירה, סביר להניח שהיה ממשיך לשלם את דמי השכירות גם בתקופת הקורונה, כמו יתר השוכרים. כמו כן, הישראלי ביצע תיקונים ושיפוצים בדירה, שלרוב השוכר אינו מבצע, אלא הבעלים בדירה.

לבסוף קבעה השופטת שעל אף שהשניים אינם ידועים בציבור, הם ניהלו קשר זוגי קרוב מאוד, ולמרות שהדירה נרשמה על שם האזרח הזר בלבד, הישראלי השקיע כספים ברכישת הדירה, התגורר בה משך כ-13 שנים, ונהג בה מנהג בעלים, תוך הסכמה משותפת של הצדדים. לפיכך פסקה השופטת, שבמכלול הנסיבות, הישראלי זכאי לרבע מכלל הזכויות בדירה.

הסכם חיים משותפים בין בני זוג

פסק הדין שלפנינו, ממחיש פעם נוספת, את חשיבותו הגדולה של הסכם חיים משותפים בין בני זוג. בין אם שני אנשים מגדירים עצמם ידועים בציבור ובין אם לאו, חשוב לערוך הסכם חיים משותפים שיסדיר את מערכת היחסים הזוגית והכלכלית ביניהם.

במקרה שלפנינו, בני הזוג יכלו לקבוע מראש, כיצד יחלקו ביניהם את הרכוש במקרה של פרידה, ולקבוע הפרדה רכושית מוחלטת, או חלוקה כזו או אחרת של הרכוש. כך היו חוסכים לעצמם את ניהול ההליכים המשפטיים, ואת עוגמת הנפש של שני הצדדים – של האזרח הזר שנאלץ לוותר על רבע מהזכויות בדירה בניגוד לרצונו, ושל האזרח הישראלי שקיבל רק רבע מהזכויות בדירה, למרות שגר בה משך 13 שנה.

אך השניים שחיו יחד בחלק קטן מהשנה, לא ערכו הסכם חיים משותפים, וכך התברר להם, שלמרות שהדירה נרשמה על שם אחד מהם בלבד, ולמרות שהם לא הוגדרו כידועים בציבור, גם הגבר השני זכאי לחלק בדירה, בשל אורח החיים הזוגי שניהלו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 49284-10-21 פלוני נ' אלמוני