מהם הכללים הבסיסיים לפיהם מחלקים רכוש בגירושין?

חלוקת הרכוש היא אחת הסוגיות הבוערות ביותר בהליך הגירושין. מהם הכללים לפיהם מחלקים את הרכוש בגירושין? מה דינם של נכסים שכל אחד מבני הזוג צבר לפני הנישואין? וכיצד בני זוג חד מיניים שנפרדו מחלקים את הרכוש? על כך במאמר שלפניכם.

נישואין הם מעין 'הסכם שיתוף'

לפני שניגע בכללים הספציפיים שנקבעו לגבי חלוקת הרכוש במקרה גירושין, אני רוצה לעמוד על העקרונות שעומדים מאחורי סוגיה זו.

כשבני זוג מתחתנים, הם קושרים את גורלם זה בזו: מגורים משותפים, עתיד משותף, ילדים משותפים. מדובר בעצם במין עסקה בה בני הזוג מתחלקים במטלות השונות. למשל, הבעל מפרנס והאשה עקרת בית, או האשה נושאת בעול ההיריון והלידה והבעל מחליף טיטולים…

הפסיקה, ובעקבותיה גם המחוקק, רואים בשותפות זו קו מנחה לגבי חלוקת הרכוש. התפיסה היא כי בני זוג שמתגרשים אמורים לחלוק שווה בשווה בכל הנכסים, גם אם רק אחד מהם הכניס בפועל כסף הביתה. זאת משום ששני בני הזוג 'תורמים במשותף' לזוגיות – כל אחד מהם לפי יכולתו וכישוריו.

הסדר איזון משאבים: חלוקה חצי-חצי בנכסים שנצברו במהלך הנישואין

לאור זאת, נקבע בחוק יחסי הממון הכלל של 'הסדר איזון משאבים'. לפי כלל זה, כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין מתחלקים חצי-חצי בגירושין.

לעומת זאת, נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין שאינם מתחלקים באופן הזה, אלא כל אחד לוקח בחזרה את מה שהביא עמו. וכן נכסים שנתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין אינם מתחלקים חצי-חצי, אלא כל אחד לוקח לעצמו את המתנה או הירושה שקיבל.

הרציונאל: רק נכסים שהושגו על ידי המאמץ המשותף של בני הזוג נכללים בהסדר איזון משאבים.

בני זוג חד מיניים מחלקים את הנכסים על פי 'חזקת השיתוף'

תחולתו של חוק יחסי הממון נכנסה לתוקף בתאריך 1.1.1974. משמעות הדבר כי על בני זוג שנישאו לפני תאריך זה לא חל החוק. עם זאת, הפסיקה יצרה את 'חזקת השיתוף' הקובעת אף היא חלוקה חצי-חצי בנכסים שנצברו לאחר הנישואין, וחזקה זו חלה על בני זוג שנישאו לפני התאריך האמור.

חזקת השיתוף רלוונטית מאד גם לבני זוג חד מיניים. בני זוג חד מיניים אינם יכולים להינשא, ומשום כך הסדר איזון משאבים הקבוע בחוק אינו יכול לחול עליהם. חזקת השיתוף, אפוא, מהווה פתרון טוב גם עבורם, ובית המשפט אכן קובע כי היא תחול אף עליהם.

מהו ההבדל בין 'הסדר איזון משאבים' ל'חזקת השיתוף'?

השאלה המתבקשת היא: מהו ההבדל בין שתי ההלכות? במה שונה 'הסדר איזון משאבים' מ'חזקת השיתוף'?

התשובה לשאלה זו היא מורכבת ורחבה, לא אכנס אליה בפרוטרוט במסגרת מאמר זה, אך אציג מספר הבדלים עקרוניים ביו שתי ההלכות.

ראשית, הסדר איזון משאבים הינו חוק ואילו חזקת השיתוף הינה פסיקה. חוק הוא דבר שאינו ניתן לשינוי על ידי בית המשפט, ואילו פסיקה ניתנת לשינוי על ידי בית המשפט העליון.

שנית, החוק אינו תלוי בסיבה שבגינה הוא נחקק; החוק קובע כיצד תתבצע החלוקה מבלי להתנות זאת בקיומו של מאמץ משותף של שני בני הזוג. לעומת זאת, חזקת השיתוף הינה 'חזקה', כלומר הנחת ברירת מחדל, בדבר השיתוף הכלכלי, וכמו כל חזקה – היא ניתנת לסתירה. כלומר, ייתכנו מצבים בהם בית המשפט יקבע כי חזקת השיתוף הכלכלי נסתרה.

ושלישית, הסדר איזון משאבים חל רק בזמן הגירושין; בן זוג שרוצה לחלוק את הרכוש חצי-חצי בעודו נשוי אינו זכאי לכך. לעומת זאת חזקת השיתוף היא, כאמור, הנחה על שיתוף כלכלי, ומשום כך גם בתוך הנישואין ניתן לתבוע חלוקה חצי-חצי בנכסים.

בשורה התחתונה:

העיקרון שמנחה את חלוקת הרכוש בגירושין הוא עיקרון השוויון; ההנחה היא כי בני זוג תורמים במשותף לזוגיות, כל אחד את החלק שלו, ולפיכך יש לחלק את הנכסים בגירושין בצורה שוויונית.

עם זאת, כלל זה רלוונטי רק לנכסים שנצברו במהלך הנישואין על ידי המאמץ המשותף של בני הזוג. נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין וכן נכסים שנתקבלו בירושה או במתנה במהלך הנישואין אינם מתחלקים חצי-חצי, אלא כל אחד מקבל את הנכס שהביא עמו לפני הנישואין או את הנכס שקיבל במתנה או בירושה.