המשמעות של גירושין עם ילד בן שנתיים

לגירושין בין בני זוג יש משמעויות רבות, גם באשר לחיים האישיים של כל אחד מבני הזוג, וגם באשר לחיי הסובבים אותם, בעיקר ילדיהם. במאמר זה אסביר מהן המשמעויות של גירושין בין בני זוג שיש להם ילד משותף בין שנתיים.

הילד יישאר ככל הנראה בחזקת האם

כשהורים לילדים עד גיל 6 מתגרשים, והם אינם מסכימים ביניהם על משמורת הילדים, חלה "חזקת הגיל הרך". בפועל, משמעותה של חזקה זו היא שבית המשפט קובע שילדים אלה צריכים להיות בחזקתה של האם.

ואולם, יש להבהיר שעל חזקת הגיל הרך גובר "עקרון טובת הילד". כלומר, אם לדוגמא, מוכח שהאם מזניחה את ילדיה, או מתעללת בהם תוך נקיטה באלימות פיזית או מילולית באופן משמעותי, בית המשפט מבין כי כדי לאפשר גירושין בלי לפגוע בילדים הרי טובת הילד היא שהוא יהיה בחזקת האב, ולכן המשמורת על הילדים מוענקת לאב.

אציין, כי בשנים האחרונות, בית המשפט נוטה יותר ויותר לקבוע שיש לנהל משמורת משותפת, גם באשר לילדים מתחת לגיל 6, אך לאור העובדה שנכון לכתיבת שורות אלה, חזקת הגיל הרך טרם "נמחקה" לחלוטין, וכן לאור העובדה שברוב המקרים, ההורה שעוזב את הבית הוא האב – ניתן בכל זאת לומר שכשלבני זוג שמתגרשים יש ילד משותף בן שנתיים – הוא ככל הנראה יישאר בחזקת האם.

חשוב ששגרת החיים של הילד תשתנה כמה שפחות

רובם המוחלט של הילדים בני השנתיים, אינם מבינים את המשמעות של גירושי הוריהם. לכן, חשוב ששגרת החיים שלהם תישאר זהה ככל האפשר לשגרת החיים שהייתה להם לפני הגירושין. הדבר, כמובן, הוא באחריות ההורים. אי-שמירה על שגרת חיים שכזו יכולה ליצור אצל ילדים בני שנתיים בלבול, חרדה ותסכול.

ניתן לשמור על שגרת חיים יציבה וקבועה, קודם כל, על ידי כך שההורים יעניקו לילדיהם את אותה תשומת לב שהעניקו להם בטרם הגירושין.

על אף שנראה כי מדובר בפעולה פשוטה למדי, הרי שלא בכל המקרים כך הדבר – שכן פעמים רבות, גירושין הם מורכבים וקשים, והאדם שמתגרש עסוק בלפתור את בעיותיו שלו, ומזניח מעט את הזולת.

ולמרות זאת, חשוב ביותר להעניק את אותה כמות תשומת לב כשמדובר בילדים בני שנתיים, שכן אם מתן תשומת הלב יופחת – הילדים עלולים לפתח חרדת נטישה, לכעוס לעתים קרובות, וכן התפתחותם הנפשית עלולה להיפגע, באופן שיקשה עליהם ליצור קשר עם אחרים.

דרך נוספת לשמירה על שגרת חיים קבועה ויציבה היא כמובן, המעטה בשינויים ככל האפשר.

כשמדובר בילדים בני שנתיים, חשוב שכשהגירושים עוד טריים, הם יחיו באותם בית וסביבה שבהם חיו לפני שהוריהם התגרשו, שכן מדובר באזור המוכר להם והם כבר התרגלו אליו. כדאי שהם ייחשפו לסביבה החדשה (סביבת ההורה שעזב את הבית) רק כעבור זמן מה, וגם שם, חשוב שיהיו חפצים שהם מכירים וכבר נקשרו אליהם, כמו צעצועים, משחקים, תמונות וכדומה.

לסיכום, כשהורים לילד בין שנתיים מתגרשים, סביר להניח שהוא יישאר בחזקת האם, עקב חזקת הגיל הרך והעובדה שברוב המקרים – האב הוא ההורה שעוזב את הבית.

בנוסף, חשוב שהורי הילד יקפידו על כך ששגרת חייו תהיה יציבה וקבועה. ניתן לעשות זאת ע"י הקפדה על מתן תשומת לב עבורו באופן זהה למה שהיה בטרם הגירושין, וכן ע"י הישארות באותם בית ובסביבה שבה חי לפני שהוריו התגרשו.