איך מספרים לילדים שעומדים להתגרש?

פרידה של ההורים עשויה להיות קשה וכואבת עבור הילדים. מתי וכיצד מספרים לילדים על הפרידה? על מה חשוב לשים דגש? על כך במאמר שלפניכם.

מתי לשתף את הילדים בהחלטה

השאלה הראשונה שעולה בהקשר הזה היא מתי לספר לילדים על הגירושין. בדרך כלל, עובר זמן מה בין ההחלטה להתגרש לבין הביצוע בפועל. מתי כדאי לספר לילדים?

ההמלצה היא שלא לספר לילדים מיד עם ההחלטה, שכן עשוי לעבור זמן רב עד ביצוע הגירושין וזה עשוי לבלבל את הילדים. מומלץ לספר לילדים על הגירושין סמוך לעזיבה בפועל של אחד מבני הזוג את הבית, כדי שיהיה להם כמה ימים לעכל את הגירושין ולשוחח עם שני ההורים על השינוי בחייהם.

כיצד לספר לילדים על ההחלטה להתגרש

מומחים מדגישים כי חשוב שההורים הם אלו שיספרו לילד על ההחלטה ולא קרובי משפחה או פסיכולוג. הילד צריך לשמוע את ההורים שלו מדברים על זה ולהבין שהוא יכול לשוחח איתם על הקשיים שלו ולשתף אותם ברגשות שלו, ושלהוריו יש את היכולת להכיל אותו.

במידת האפשר, רצוי ששני ההורים יהיו נוכחים בשיחה שבה הם מספרים לילדים על הפרידה.

ההורים צריכים להראות לילדים שלמרות שהם נפרדים הם עדיין ממשיכים למלא את תפקידם כהורים. גם אם אחד ההורים פגוע וכועס, חשוב שישתדל לגלות אחריות הורית ולהתגבר על הכעסים למשך השיחה עם הילדים.

בנוסף, רצוי לנהל שיחה אחת שבה יהיו נוכחים כל הילדים ולא שיחה נפרדת עם כל ילד.

גם אם הילדים הם בגילאים שונים וכל אחד צריך הסבר שמתאים לו, עדיף לכנס את כולם בשיחה אחת. חשוב שהילדים יבינו שהם ביחד בסיפור הגירושין ושהם יכולים לדבר אחד עם השני ולשתף זה את זה את ברגשותיהם.

בשיחה עצמה יש לספר לילדים שההורים ממשיכים לאהוב אותם חזק, בדיוק כמו לפני הפרידה, ושהפרידה לא קשורה אליהם.

יש להסביר לילד את הסיבה לגירושין בצורה עניינית [למשל: "אבא ואמא רבים מדי הרבה וכבר לא מסתדרים אחד עם השני"], ולא בצורה אמוציונלית שתציף אצל הילדים מחשבות ורגשות קשים [למשל, אין לומר: "אבא התנהג בצורה מכוערת לאמא", או "אמא לא אוהבת יותר את אבא"].

כיצד להתמודד עם התגובות של הילדים

ילדים רבים מרגישים שהם אשמים בפרידה של ההורים. כמה שזה נשמע לא הגיוני, ילד עשוי לחשוב שבגלל שהוא לא התנהג יפה ההורים שלו מתגרשים. חשוב להסביר לילדים שהפרידה ממש לא קשורה אליהם ושההורים אוהבים אותם ולא כועסים עליהם.

כשמדובר בילדים בוגרים יותר, הילדים עשויים לשאול שאלות ישירות ומביכות [למשל: "האם אבא בגד בך?"]. חשוב לתת לילדים מענה כנה, אך אין צורך להיכנס לפרטים אינטימיים. הילדים צריכים להרגיש שהם יכולים לשאול את ההורים כל שאלה ולשתף אותם ברגשותיהם.

כאב, כעס ובכי הם תגובה טבעית והגיונית של ילדים במצב כזה. השתדלו לתת לגיטימציה ולהדהות עם כאבם וכעסם. אל תאמרו לילדים: 'זה שום דבר', 'לא קרה שום אסון', אלא: 'אנחנו מבינים את הקושי – גם לנו קשה עם זה'. עם זאת, אין לקבל אלימות, הטחת קללות והתנהגות בלתי סבירה.

התנהגות חיובית של ההורים מקרינה על הילדים

הילדים הם מראה של המבוגרים והיחס של ההורים אל הגירושין ישתקף גם אצל הילדים.

השתדלו שלא להיכנס לפאניקה מיותרת ואל תתייחסו אל הגירושין כאל אסון. שדרו לילדים שהמצב בשליטה. זכרו: גישה חיובית משפיעה באופן חיובי על כולם.