במסגרת הליך הגירושין בין בני זוג יהודיים קיימות זכויות שונות הנובעות מן הדין הדתי.
זכויות אלה כוללות את זכות האישה למזונות אישה, זכות האישה לכתובה ולתוספת כתובה, וזכות לפיצויי גירושין.
בעוד הזכויות למזונות אישה ולכתובה ותוספת כתובה הינן זכויות ידועות ומוכרות לכל מי שמתגרש, הזכות לפיצויי גירושין הלכה ודעכה עם השנים, וכיום היא מוכרת הרבה פחות. אז מה היא הזכות לפיצויי גירושין?
מהם פיצויי גירושין?
פיצויי גירושין הינם תשלום שמשלם הגבר לאשתו בעת הגירושין, במקרים בהם הוא מבקש להתגרש ממנה מבלי שיש בידו עילת גירושין מוצדקת שתחייב את האישה במתן גט פיטורין. זכות זו הינה זכות נוספת על התשלום אותו חב הגבר בהתאם לכתובה ולתוספת הכתובה, עליהן התחייב במעמד הנישואין.
פיצויי הגירושין נחלקים לשלושה סוגים:
- פיצויים בעקבות הגירושין עצמם, לרבות עוגמת נפש שנגרמה לאישה.
- פיצויים בעקבות פער ממוני בין בני הזוג.
- פיצויים בעקבות ירידת ערך מטבע שנרשם בכתובה (כיום פיצויים אלה אינם רלוונטיים, שכן ממילא ערך שווי המטבע הנרשם בכתובה מוצמד למדד).
פיצויי גירושין במקורות היהודיים
המנהג לחייב את הגבר בתשלום פיצויי גירושין מגיע מהמקורות היהודיים והוא נהוג משך זמן רב. בניגוד לחיוב הכתובה, פיצויי הגירושין אינם הלכה פסוקה, אלא מנהג שהשתרש מכוח תקנה.
המנהג הונהג במקרים בהם הגבר ביקש לגרש את האישה ללא שהייתה בידו עילת גירושין מוצדקת בדין, לאור התקנת תקנות חרם דרבנו גרשום. המנהג נהוג בקרב קהילות רבות בעם ישראל, הן קהילות אשכנזיות והן קהילות ספרדיות ואף בקהילות שלא קיבלו על עצמן את תקנות חרם דרבנו גרשום כלשונן.
חרם דרבנו גרשום הוא שם כולל לתקנות שהותקנו על ידי רבנו גרשום, הנוגעות בין היתר לגירושין. חלק מתקנות אלה אוסרות על גירוש אישה בעל כורחה. מטרת המנהג של מתן פיצויי גירושין, הוא להביא את האישה לידי הסכמה למתן הגט כאשר אין עילה המחייבת אותה בגט, ובכך להימנע מגירוש האישה ללא הסכמתה, שנאסרה בתקנות חרם דרבנו גרשום.
טעם נוסף להטמעת מנהג פיצויי הגירושין הוא חלקה של האישה בהחזקת משק הבית ופיתוחו. בהתאם לדין הדתי, האישה אינה זכאית למחצית הרכוש של בני הזוג, אך פעמים רבות לאישה יש חלק בפיתוח משק הבית, והיא עומלת ומשקיעה את מיטב כוחה בכך. פיצויי גירושין מטרתם לפצות את האישה על הזמן והעמל בפיתוח משק הבית, מבלי שהדבר יהא תלוי בסכום הכתובה שקבע הבעל בעצמו בתוספת כתובתה של האישה.
כמו כן ישנם פוסקים הגורסים כי יש טעם נוסף למתן פיצויי גירושין, לפיו הפיצויים הם "דמי בושת" שעל הגבר לשלם לאשתו כאשר אין לו עילה בדין לחייב אותה בגירושין, גם אם אינו מתכוון לבייש אותה, וזאת בשל כך שהוא גורם לה לבושה בגירושין ועליו לפייס אותה.
מתי אישה זכאית לפיצויי גירושין
אישה עשויה להיות זכאית לפיצויי גירושין במקרים בהם הגבר מבקש להתגרש ללא כל עילת גירושין מוצדקת כך שלא ניתן לחייבה בגט והאישה מסרבת למתן הגט.
בית הדין הרבני יטה לפסוק פיצויי גירושין לאישה שלא ניתן לחייבה בגט, במקרים בהם האישה סבלה מאלימות מצד הבעל, במקרים של בגידה ממושכת מצד הבעל ובמקרים בהם יש פער ניכר ברכוש, למשל במקרים בהם לגבר נכסים רבים בעוד האישה נותרת ללא כל רכוש.יחד עם זאת, בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול נקבע כי פיצויי הגירושין עשויים להפסק לכל אישה, ואף לאישה שראוי לגרש אותה, כל עוד אין עילה המחייבת גירוש שלה, וזאת מתוך מטרה ברורה לפייס את האישה ולהביא אותה לידי מתן גט, כאשר לא ניתן לחייב אותה בכך. וכך נקבע בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול:
"ואפילו לאשה רעה שראוי לגרשה, כל זמן שלא נאסרה על בעלה מן הדין ממש, ואף לאשה שהיא קרובה למורדת, אך לא מורדת גמורה".
מתי גבר זכאי לפיצויי גירושין
ישנה גישה מרחיבה לפיה פיצויי גירושין הם עניין נזקי ועל כן ניתן לתת פיצויי גירושין גם לגבר שיוכיח לפני מתן הגט כי נגרם לו נזק מהגירושין וממתן הגט. גישה זו אינה הגישה המקובלת, והגישה המקובלת היא כי פיצויי גירושין ניתנים רק לאישה במטרה לעודד אותה ליתן גט כאשר אין עילת גירושין, כאשר גם מקרים אלה הינם חריגים בימינו.
יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי גבר יהא זכאי לתשלום פיצויים בעת הגירושין ככל שיש הסכמה בין בני הזוג לתשלום הכסף לגבר עבור מתן הגט.
בית הדין הרבני הגדול פסק בערעור שהובא לפניו בו ערערה האישה על פיצויים ששילמה לבעלה על מנת שזה יתן לה גט פיטורין, כי לא מדובר בפיצויי גירושין אלא בהסכמה בין בני הזוג לתשלום הכספי עבור הסכמתו למתן גט, ושההסכמה ביניהם היא הבסיס ההלכתי לחיוב הפיצוי שהוטל במקרה זה על האישה, ובלעדי הסכמה זו, בית הדין שפניו הובא המקרה, לא היה מחייב את האישה בפיצוי.
האם מקובל לשלם פיצויי גירושין?
בעבר, בטרם לחקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג נשואים ובטרם להחלת הדין האזרחי בבית הדין הרבני על כל הסוגיות הרכושיות בין בני הזוג, הדין בבתי הדין הרבניים בענייני הרכוש היה דין תורה.
בהתאם לדין זה, פעמים רבות הגבר היה צובר נכסים רבים שהיו שייכים לו בלבד, בעוד האישה שטיפלה בילדים ובתא המשפחתי ואפשרה לגבר לצבור את הרכוש הרב, נותרה ללא כל רכוש בידה. במקרים אלה היה מקובל לפסוק פיצויי גירושין, בנסיבות המתאימות.
כיום משנחקק חוק יחסי ממון המחייב גם את בתי הדין הרבניים, הרכוש מחולק בין הצדדים באופן שווה בין הצדדים, ובתי הדין הרבניים כמעט ולא נוהגים לפסוק פיצויי גירושין. פיצויי גירושין יפסקו כיום במקרים חריגים ונדירים.
האם איזון משאבים הוא תחליף לפיצויי גירושין?
חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 החל על זוגות שנישאו לאחר תחילת שנת 1974, קובע כי הרכוש שצברו הצדדים במהלך הנישואין, לרבות רכוש הנרשם על שם אחד הצדדים בלבד, יחולק ביניהם באופן שווה, כל עוד לא נערך הסכם שמורה אחרת ואושר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
ככלל פיצויי גירושין לא ינתנו אם האישה קיבלה את חלקה בהתאם לאיזון הרכוש בין הצדדים. בית הדין הרבני הגדול כבר פסק כי:
"הבעל יצא ידי חובתו בתשלום פיצויים בזה שהיא תקבל את חצי רכושו."
יחד עם זאת, במקרים בהם בני הזוג התנו בהסכם ממון ביניהם על חוק יחסי ממון, והאישה לא זכאית למאום, יתכן ובית הדין יפסוק לה פיצויי גירושין בהתאם לנסיבות.
כמו כן בטרם לפסיקת פיצויי הגירושין ילקח בחשבון מצבם הכלכלי של הצדדים והיכולת הכלכלית שלהם. כך שבמקרים שהצדדים טרם הספיקו לצבור רכוש ואין להם נכסים רבים לחלק ביניהם במסגרת איזון המשאבים, יתכן וניתן יהא לפסוק פיצויי גירושין בנוסף על חלקה הדל של האישה באיזון המשאבים, וזאת בעיקר במקרים בהם הגבר צבר נכסים וממון רב בטרם לנישואין, שאינם נכסים ברי איזון במסגרת איזון המשאבים בגירושין.
האם כתובה היא סוג של פיצויי גירושין?
ישנה מחלוקת האם הכתובה היא סוג של פיצויי גירושין. בעוד יש שסוברים שפיצויי גירושין הם עניין נזיקי, וכאשר תשלום הכתובה ותוספת הכתובה מפצה על הנזק, לא יתווסף גם תשלום פיצויי גירושין. יש שסוברים שפיצויי גירושין מטרתם למנוע גירושין בכפייה כאשר אין עילה לחיוב גט, ותשלום הכתובה הוא חלק מובנה במתן הגט ללא עילה, על כן פיצויי הגירושין חייבים להיות מעבר לתשלום הכתובה המובנה במתן הגט.
כיצד קובעים את גובה הסכום של פיצויי הגירושין
לצורך קביעת גובה סכום פיצויי הגירושין בית הדין הרבני יתחשב בתקופת חיי הנישואין, באופן השיתוף של האישה בנכסים וביכולת הכלכלית של הגבר בעת הגירושין.
כדי לבחון את יכולתו הכלכלית של הבעל, בית הדין יבחן את הכנסותיו ואת הוצאותיו בהתחשב בצרכיו הבסיסיים, ואת היקף הרכוש שלו. כמו כן בית הדין יבחן גם את ערך הכתובה, כך שככל שהכתובה היא בסכום נמוך יותר, כך הפיצויים יהיו גבוהים יותר. מנגד אם הכתובה היא גבוהה מאוד, יתכן ויפסקו פיצויים נמוכים יותר, בהתאם לנסיבות.
האם הלכת השיתוף מחליפה פיצויי גירושין?
הלכת השיתוף חלה על זוגות שנישאו לפני שנת 1974, וחוק יחסי ממון לא חל עליהם. בית המשפט העליון קבע כי על בית הדין הרבני להחיל את הלכת השיתוף על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974. בית המשפט העליון אף הפך מספר פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול שקבעו אחרת.
לכן גם כאשר מדובר בבני זוג שהסדר איזון משאבים לא חל עליהם, על בית הדין הרבני לפסוק בהתאם להלכת השיתוף שהרכוש המשותף שצברו החל מיום הנישואין, יתחלק באופן שווה בין בני הזוג.
מאחר ובית הדין הרבני נדרש לפסוק חלוקת רכוש שווה על פי הלכת השיתוף, הוא לא יפסוק בנוסף גם פיצויי גירושין, שכן האישה קיבלה את חלקה מהרכוש המשותף.
האם ניתן לחייב סרבן גט בפיצויי גירושין?
פיצויי הגירושין נועדו להביא אישה שאינה מחויבת בגירושין, להסכים לתת את הגט. ישנם גם פיצויי גירושין שמוענקים לגבר בהסכמת האישה, על מנת שהגבר יסכים לתת גט. במקרה שהגבר מסרב לתת גט לאישה, פיצויי גירושין אינם יכולים לסייע.
יחד עם זאת, ניתן לחייב סרבן גט בתשלום מזונות מעוכבת מחמתו, שהם מזונות אישה המשולמים לאישה נשואה שבעלה מעכב אותה מלהינשא לאדם אחר. תשלומים אלה ישולמו לאישה גם אם היא לא זכאית לקבל את כתובתה, ומהווים פיצוי על סרבנות הגבר להתגרש.
פיצויי גירושין ככלי לעשיית צדק
בשורה התחתונה פיצויי גירושין הם מנהג שמטרתו להביא את האישה לכדי מתן גט לגבר כאשר לא ניתן לחייב אותה לכך בהתאם לדין הדתי. בנוסף מטרת המנהג היא לספק כלי לדיינים לצורך עשיית צדק במקרים הראויים לכך, למשל במקרים של פער ממוני ניכר, או של עוול שנגרם לאישה מהנישואין ומהגירושין.
כיום המנהג הולך ומצטמצם לאור כך שחוק יחסי ממון נותן מענה גם לעניין הפיצוי שינתן לאישה על מנת להסכים להתגרש, וגם למקרים בהם נדרש בית הדין לעשות צדק. יחד עם זאת המנהג עודנו קיים ולא נעלם כליל, והוא מהווה כיום כלי בידי הדיינים במקרים חריגים בהם חוק יחסי ממון לא נותן את המענה הדרוש.