לבגידה בבן הזוג ישנן מספר השלכות משפטיות במהלך הגירושין. אך האם הבגידה יכולה להשפיע גם על חלוקת הרכוש? האם עלול להיפגע חלקו של בן הזוג שבגד ברכוש המשותף? על כך במאמר שלפניכם.
יש להבחין בין הסוגיות השונות שעולות במהלך הגירושין
כשבאים לדון בהשלכות המשפטיות של בגידה במהלך הגירושין, צריך לשים לב שהליך הגירושין אינו מיקשה אחת. הליך הגירושין כולל מספר נושאים שמתעוררים בזמן גירושין, וכל אחד מהנושאים הוא נושא משפטי בפני עצמו.
למשל, בכל הנוגע לסוגיות שקשורות לילדים כמעט לא תיתכן השפעה לבגידה. סוגיות כמו מזונות ילדים, משמורת והסדרי הראייה אינן מושפעות מבגידה של אחד ההורים; טובת הילד היא זו שמנחה את בית המשפט בהכריעו בסוגיות אלה.
לעומת זאת, כאשר מדובר בהטבות שמגיעות לבן הזוג שבגד – כאן כבר רלוונטית השאלה האם הבגידה מהווה סיבה לשלול הטבות אלה. משום כך, מזונות אשה וכתובה, שהם הטבות להן זכאית האשה, עלולים להיפגע במידה והתברר שהיא בגדה בבעלה.
מה הדין לגבי חלוקת הרכוש? האם חלקו של בן הזוג שבגד ייפגע?
בית המשפט: בגידה אינה סיבה לקיפוח בחלוקת הרכוש
התשובה של בית המשפט היא ברורה: בגידה אינה מהווה סיבה לקפח את הבוגד או הבוגדת בחלוקת הרכוש.
"נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף" [עא264/77 ]
"לאשם היחסי בפירוק הנישואין אין ולא כלום עם הזכויות ברכוש המשותף, ואין המשיב מאבד זכויות הקניין שרכש במהלך הנישואין אף אם הוא, לצורך ההנחה בלבד, האשם היחיד בפירוק השיתוף [ע"א 384/88]
בית הדין הרבני עשוי לקפח אשה שבוגדת
לעומת בית המשפט, בית הדין הרבני עשוי להורות על קיפוח אשה בוגדת בחלוקת הרכוש המשותף. הסיבה לכך: בית הדין שואב את פסיקותיו מההלכה היהודית, וההלכה היהודית מתייחסת בחומרה רבה לאשה שבוגדת בבעלה.
אבל יש לשאול: הלא בכל הנוגע לחלוקת הרכוש, על בית הדין לפסוק לפי חוק יחסי הממון ולא לפי ההלכה היהודית. כיצד, אפוא, מתעלם בית הדין מסעיף 5 לחוק יחסי הממון הקובע חלוקה שוויונית בכל הרכוש המשותף?
הגישות השונות של שתי הערכאות נובעות מפרשנות שונה לחוק
התשובה לכך נעוצה בסעיף 8 לאותו חוק, שנותן סמכות לבית המשפט ולבית הדין לחרוג מחלוקה שוויונית במקרים שהנסיבות מצדיקות זאת:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא… לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע…"
המחלוקת בין בית המשפט לבית הדין, אם כך, היא סביב הפרשנות לסעיף זה: בית הדין רואה בבגידה של אשה נסיבות המצדיקות חריגה מחלוקה שוויונית, ואילו בית המשפט אינו רואה בבגידה דבר שמצדיק התערבות.
חשוב מאד: להיכן מגישים את תביעת הגירושין
לאור האמור: אשה שבגדה בבעלה צריכה לעשות הכל כדי שתביעת הגירושין שלה תתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני עלול להחמיר איתה במספר נושאים ולהורות על קיפוח חלקה ברכוש המשותף. מנגד, בעל שאשתו בגדה בו – מוטב לו לפנות לבית הדין הרבני שיחמיר עם אשתו הבוגדת.
לעומת זאת, כאשר מדובר בבעל שבגד באשתו, לכאורה אין הבדל משמעותי בין הערכאות; שתיהן לא יקפחו את הבעל – כל אחת מטעמה. בית הדין משום שההלכה היהודית אינה מתייחסת בחומרה לבגידת בעל באשתו, ובית המשפט משום שלתפיסתו אין קשר בין אשמה בפירוק הנישואין לבין הזכויות הרכושיות.