האב חטף את הילדה ונאלץ להשיבה לאמה בגרמניה

הורים לילדה בת שנתיים שהתגוררו בגרמניה, הגיעו לביקור בישראל, במהלך הביקור, האב סירב לתת לאם את הדרכון שלה ושל הילדה. האם שהייתה בהריון מתקדם, לבסוף הצליחה לקבל מהאב את הדרכון שלה בלבד, ונאלצה לשוב לבדה לגרמניה. שם תבעה האם להשיב גם את בתה לגרמניה.

בית המשפט בישראל קבע שמקום מגוריה הרגיל של הילדה הוא בגרמניה, ושהאב חטף את הילדה בת השנתיים מגרמניה, בכך שהשאיר אותה בישראל מבלי לאפשר לה לשוב לגרמניה. לפיכך פסק בית המשפט שעל האב להשיב את הילדה, לחיק אמה בגרמניה.

האב חטף את הילדה בת השנתיים מגרמניה

גבר ואישה שנישאו בגרמניה בטקס דתי ובנישואין אזרחיים, והתגוררו שם עם בתם בת השנתיים, הגיעו לישראל עם הילדה, לבקר את משפחת האב. במהלך הביקור הראשון, האב לקח את דרכונן של האם והילדה, וסירב להשיבם. לבסוף הסכים האב להשיב את הדרכונים, והאם והילדה שבו לגרמניה. לאחר המקרה, האם סירבה לשוב לבקר בישראל.

אך לאחר זמן מה, האב הצליח לשכנע את האם לשוב לביקור בארץ, לרגל החג. האם המהוססת, הסכימה. בביקור זה האב נטל שוב את הדרכונים שלה ושל הילדה, והפעם לבסוף הסכים להשיב את דרכונה של האם בלבד.

האם, בהיותה בהריון מתקדם עם בנם השני, כשהיא לבדה בישראל וללא תמיכה של משפחתה, נאלצה לבסוף לשוב לגרמניה, ללא בתה בת השנתיים.

לאחר ששבה האם לגרמניה, הגישה האם בקשה לפי חוק אמנת האג – החזרת ילדים חטופים, להשבת הילדה לגרמניה, מקום מגוריה הקבוע של הילד.

האב הכחיש שכלא את האם ושחטף את הילדה, וטען כי מקום מגוריהם הרגיל היה בישראל, בעוד האם מידי פעם עזבה את ישראל לגרמניה עם הילדה. האב טען כי האם עזבה את ישראל ביום בהיר אחד, מבלי שהודיעה לו על כך, והחליטה ללדת את הילד בגרמניה.

האב הוסיף שהסכים ללידת הילדים בגרמניה, על מנת להבטיח להם זכויות כאזרחי גרמניה בלבד, אך בפועל בני הזוג התגוררו וניהלו את מרכז חייהם בישראל, והילדה גרה במשך זמן רב יותר בישראל מאשר בגרמניה, ולפיכך לא מדובר בחטיפה, ועל הילדה להישאר עמו בישראל.

בית המשפט קבע שמקום מגוריה הרגיל של הילדה הוא בגרמניה

בית המשפט פסק כי מקום מגוריה הרגיל של הקטינה, הוא בגרמניה. בית המשפט הסביר כי בני הזוג קיימו טקס חתונה דתי, ונישאו בנישואין אזרחיים בגרמניה, בעוד בישראל הם קיימו טקס אחד של מסיבת חתונה בלבד. בנוסף, האב טען בפני האם ומשפחתה שמקום מגוריהם הוא בגרמניה, ושלאחר שיסיים את התחייבויותיו בישראל, ישתקע בגרמניה. כמו כן בני הזוג שכרו דירה בגרמניה, והילדה הייתה רשומה לגן בגרמניה, דברים המעידים על כך שבני הזוג גרו עם בתם בגרמניה, מקום מגוריה הרגיל.

מקום המגורים הרגיל של הילדה נבחן על פי המדינה ממנה היא נחטפה

בית המשפט הוסיף שמקום המגורים הרגיל, נבחן על פי המדינה ממנה נלקח הילד, ולא על פי המדינה החדשה. לכן, אין לבחון האם המדינה החדשה הפכה למקום המגורים הרגיל, בעקבות אי החזרת הילד למדינה ממנה נלקח.

אמנם הילדה התגוררה בישראל משך זמן רב, אך זאת בשל כך שהאב כפה את הישארות הילדה בישראל, בניגוד מוחלט לרצון האם, וזמן זה בו הילדה חיה בישראל, לא ישמש את האב לטעון שעתה על הילדה להישאר בישראל, על מנת שלא יהא חוטא נשכר מחטאו.

בית המשפט הבהיר גם שבמקרה זה אין חשש שהחזרת הילדה לגרמניה תפגע בה או תגרום לה לנזק, ואף להפך.

בנוסף פסק בית המשפט, שעל פי הדין הגרמני, הופרה זכותה של האם למשמורת שווה על הקטינה, מאחר שהאב סירב להשיב את הקטינה לגרמניה, ולכן מדובר בחטיפה בניגוד לאמנת האג. לפיכך פסק בית המשפט שעל האב להשיב את הילדה החטופה, לאמה בגרמניה.

ערעור שהגיש האב על החלטת בית המשפט, נדחה.

יש להשיב את הילד החטוף למקום מגוריו הרגיל

חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991, נולד במטרה למנוע חטיפה של ילדים מתחת לגיל 16, על ידי הורה אחד, למדינה זרה, מבלי לקבל את הסכמת ההורה השני, לרוב במסגרת סכסוכי גירושין וסכסוכי משמורת.

על פי האמנה, במקרה של חטיפת ילדים, על המדינה החברה באמנה, אליה הילד נחטף, להשיבו באופן מהיר ככל הניתן, למקום מגוריו הרגיל. מקום מגוריו הרגיל של הילד, לא פורש במסגרת האמנה, ובפסיקה בישראל נדרשו ליצוק תוכן לגבי פרשנות מקום המגורים הרגיל.

כיום מקום המגורים הרגיל נבחן על פי מקום המגורים הגאוגרפי הפיזי לפני החטיפה, תוך בחינה של כוונת ההורים לגבי זמן השהות במדינה בה הם התגוררו עם הילד, בטרם לחטיפה.

כך גילה אב לילדה בת שנתיים, שהביא את בתו לביקור בישראל, שהוא חייב להשיב את הילדה לגרמניה, מקום המגורים בו הצדדים חינכו וגידלו את הילדה בטרם הגעתם לביקור בישראל.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 67846-05-24 פלוני נ' פלונית