האם להתגרש מבן זוג עקר/ה?

בני זוג רבים שוקלים להתגרש בעקבות עקרות של אחד מבני הזוג. האם ראוי להתגרש בגלל עקרות? מהי העמדה של היהדות בנושא? והאם עקרות מהווה 'עילה לגירושין'? על כל אלה במאמר שלפניכם.

האם ראוי להתגרש בעקבות עקרות?

בני זוג שנתקלים בבעיות פוריות, נמצאים בדילמה מאד קשה: מצד אחד האהבה לבן הזוג ומצד שני הרצון העז להביא צאצאים לעולם. מדובר בקונפליקט קשה ואכזרי אשר אין לו פתרון חד משמעי.

מטבע הדברים, לאנשים שונים ישנם סדרי עדיפויות שונים, ויתכן שבחברה אחת ערך האהבה חשוב יותר ובחברה אחרת ערך הבאת ילדים גדול יותר. אין לשאלה זו תשובה ערכית 'נכונה' וכל אחד עונה עליה לעצמו בצורה סובייקטיבית.

היהדות רואה בהבאת ילדים לעולם מטרה עליונה

על חשיבות הבאת צאצאים לעולם במסורת היהודית אנו עומדים כבר בתחילת התנ"ך:

"וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" בראשית (בראשית, א, כ"ז – כ"ח)

כך כתוב גם בספר ישעיהו:

"לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מ"ה, י"ח)

ההלכה היהודית לומדת מפסוקים אלו כי הבאת ילדים לעולם הינה מטרה עליונה שלשמה נוצר האדם.

עם זאת, כאשר בני זוג שאחד מהם עקר מעוניינים בכל זאת להמשיך לחיות ביחד באהבה ובאחווה, ההלכה לא תמנע זאת מהם. שלמות הבית היהודי ואהבת בני זוג אף הם ערכים חשובים ביהדות, ואין מניעה הלכתית לבחור בזוגיות על פני ילדים.

עקרות מהווה 'עילה לגירושין'

כידוע, גירושין של בני זוג יהודים בישראל נערכים אך ורק בבית הדין הרבני, אשר פוסק בסוגיות הגירושין על פי ההלכה היהודית. ההלכה קובעת כי אין אפשרות לאלץ בן זוג שאינו מעוניין בגירושין להתגרש ללא 'עילת גירושין' מוצדקת, כאשר ישנה רשימה סגורה של עילות גירושין.

נשאלת השאלה: כיצד תתייחס ההלכה למקרה בו בן הזוג העקר אינו מעוניין להתגרש ואילו בן הזוג השני מעוניין להיפרד ולנסות להביא ילדים מאשה אחרת? האם ההלכה תראה בנימוק זה 'עילת גירושין' ותאפשר לו לאלץ את בן הזוג העקר להתגרש?

התשובה לכך – חיובית.

אחת העילות המרכזיות ברשימת עילות הגירושין היא עילת העקרות; עקרות של אחד מבני הזוג מהווה עילה מוצדקת לגירושין, וכאשר בן זוג תובע גירושין מחמת עקרות, בית הדין מקבל את תביעתו ומורה על גירושין.

על פי ההלכה: אשה שלא ילדה עשר שנים ניתן לגרשה

עד כאן התייחסנו ל'עקרות', שמשמעותה קיומו של מום הפוגם ביכולתו של אחד מבני הזוג להביא ילדים לעולם. אך מה הדין כאשר לא נמצא מום המונע פוריות אצל הבעל או אצל האשה ובכל זאת בני הזוג לא הצליחו להביא ילדים? כיצד ההלכה מתייחסת לאשה שלא ילדה הרבה זמן, מבלי שנתגלה מום ספציפי אצלה או אצל בעלה?

התשובה לכך: תלוי כמה זמן היא לא ילדה; אם לא עברו עדיין עשר שנים מיום הנישואין – לא ניתן לתבוע גירושין מהאשה, אולם אם חלפו כבר למעלה מעשר שנים והאשה עדיין לא הצליחה להביא ילדים – ניתן לתבוע גירושין בעילת עקרות.

בשורה התחתונה:

על השאלה האם להתגרש במקרה שאחד מבני הזוג עקר אין תשובה 'נכונה'. הקונפליקט בין ערך האהבה של בני הזוג לבין ערך הבאת צאצאים לעולם הינו קונפליקט קשה וכואב והתשובה עליו הינה סובייקטיבית.

עם זאת, אם החלטתם להתגרש בעקבות עקרות של בן הזוג שלכם, בית הדין יתייחס לעקרות כעילה מוצדקת לגירושין ויאפשר לכם להתגרש.